מסדר של מלאכים
הספד מאת הרב אברהם וסרמן
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד - הקדוש ברוך הוא משאיל בו, שנאמר: מי בכם ירא ה' שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו; אם לדבר מצוה הלך - נוגה לו, ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו (ברכות דף ו עמוד ב).
איציק, אתה באת לבית הכנסת יום יום, אלא אם היית בחופשה. יש מצוה להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת. אתה היית ראשון. לפנות בוקר, הרבה לפני הזמן, פתחת, הדלקת אור ומזגן, ישבת עם טלית ותפילין ואמרת תהלים. הכל היה מוכן כששאר המתפללים הגיעו, וקבלו ממך ברכת בוקר טוב.
כל הקובע מקום לתפלתו - אלוקי אברהם בעזרו. היית מעמודי התווך של בית הכנסת, תמיד היית במקומך.
גם כשהיה קשה לך מאוד, נזקקת לליווי – התאמצת ובאת. רק בתקופה האחרונה, הקב"ה שואל למה איציק לא מגיע, הוא חסר. אבל איציק לא יכול להגיע, הוא חולה.
היית משימתי ואחראי. מתנדב. קבלת על עצמך אחריות לא רק על מנין ראשון, אלא על הכנת ספרי תורה לר"ח, לשבת, לחג, לימים נוראים, החלפת פרוכות, מפות ומעילים לס"ת. תיקונים, חשמל, בנין ריהוט, מה לא. טביעות אצבעותיך נכרות בכל המבנה, החל מרגע בנייתו ועד השלמתו ותחזוקו.
ההתנדבות בצבא. חיית את ראשית צמיחת גאולתנו, והצבא היה אצלך קדש ומשימה. היית דמות הרס"ר האידיאלי – קפדן וטוב לב, מאורגן ודואג שלא יחסר דבר לחיילים. שהקורס יצליח, שיהיו תנאים טובים. לא פלא שבכל קורס תמיד שבחו את מה שתרמת. רק מירי היתה מתקשרת לפעמים להזכיר לך להציץ בתעודת זהות ולראות בן כמה אתה...
במשפחה – דאגה לכולם ואחריות, ונתינה כל הזמן. לא היית ידוע כאדם רגשן, לפחות לא מחוץ לחוג הקרוב אליך. בתקופה האחרונה, כשחלית, והמשפחה עטפה אותך באהבה ודאגה, היית אומר שזכית למשפחה כל כך טובה, ועיניך מלאו דמעות. לא סתם זכית, איציק, בנית את זה בעשר אצבעות. מי שזרע קצר את הפירות.
ברחבה הזו, רחבת הזיכרון לחללי הקהילה, טקס בו היית שותף שנים רבות, אנו נפרדים ממך. מריעים את תרועת הורדת הדגל לחצי התורן.
ממש עכשיו בשמים, מריעים להעלאת הדגל, ומסדר של מלאכים מקבל את פניך בדום מתוח.
