דברים שהוצאו מהכשרם
אורי אורבך ז"ל
כותב שורות אלו לא אוכל בפסח קטניות. ולא שמן סויה, ולא לפתית ולא שעועית ולא כל מה שלא אוכלים במשפחתו כבר 700-600 שנה. האמת היא שאי אכילת קטניות לא הטרידה אותי אף פעם. מנהג ישראל דין הוא, ואני לא שואל יותר מדי שאלות. לא אוכל קטניות, ככה וזהו.
לא רק בסוגיית קטניות או לא להיות, אני ממושמע. כשמדובר בהלכה ממש, אני לא מחפש איפה להקל והיכן לוותר. אבל גם שמרן חשוך שכמותי חטף קריזה השנה כשעל שקית כפיות פלסטיק במכולת, מצא כתוב: "כשר לפסח, כל תהליך הייצור והאריזה נעשה בהקפדה על ניקיון מיוחד לפסח, הושגח שהעובדים לא יאכלו בעת הייצור והאריזה". חותמת בד"צ "העדה החרדית" מתנוססת בהדר על השקית כמו עוד חותמות על ניילון ועל אקונומיקה, שמפו ושאר מוצרים שעוד לא נולד הכלב שיאכל אותם, ואם נולד ודאי מת במקום.
כעת, כשהפסח או-טו-טו בחוץ, הבה נניח זאת על השולחן הערוך והכשר שלנו. יש ערימה אדירה, הולכת ומתגבהת של מוצרים שלא זקוקים לכשרות, גם לא בפסח. לעיתים קרובות מדי לא מדובר בהלכה אלא בשטויות. כפיות שהפועלים לא אכלו חמץ בזמן ייצורן? הבל הבלים, דברי שווא וכיפוף ההלכה, שטות ורעות רוח. וחילול השם.
יש בשוק המסחרי המון ניצול ורמאויות קטנות. מה איכפת לי. אבל כשיהודי שומר הלכה רואה כיצד מנוצלת ההלכה בצורה שיטתית להחמרות-סרק, להקפדות-שווא ולהמצאות מגוחכות – הלב מתכווץ, שלא לומר בפסח: נחמץ. מאות אלפי אנשים חרדים ודתיים, הפסיקו לחשוב ונהיו עבדים של תרבות המותגים, מותגי הכשרות. הם רוצים בד"ץ או חתם-סופר על כל מוצר, בלי קשר כלל לכשרות. כשהמוני בית ישראבלוף "קונים רק בד"צ", פורחים עסקי הכשרות שמוכרים את החותמת המיותרת שלהם למפעלים ולעסקים שאינם צריכים כלל כשרות. בשם הפחד והבורות ובאיצטלה של קפדנות דתית, הצרכן קונה מוצר "כשר". היצרן מזמין השגחה והמשגיחים מעניקים חותמת. מנהג ישראל דיל הוא.
הכל בסדר, לא? לא, ממש לא. כולם מרוויחים בשרשרת הלא-מזון הזו, לא? לא. תורת ישראל מפסידה. כי ברגע שהתחילו לנפק מותגי כשרות למוצרים שאינם זקוקים להכשר, גורמים לזילות הכשרות האמיתית. כשהצרכן רואה שהכל מסחרה ומלאה הארץ בד"צ, גם הוא מתחיל לחשוש שאולי השגחת-כשרות היא לא עניין רציני כל-כך. תודו על האמת, הרי גם חרדים מעדת המהדרין מלגלגים בעצמם על שטף ההכשרים. צוחקים ומשלמים, מגחכים וקונים. נתבעים לעגל ונותנים, נתבעים לבד"ץ ונותנים.
נחזור רגע לקטניות. הרי גם הוויכוח השנתי על הקטניות לא התעורר השנה שוב, משום שכבד נטל הקטניות על עמך ישראל יוצאי פלונסק. הוא התלקח במשנה-תוקף משום שדתיים רבים רואים כיצד מדי שנה נערמות עוד חומרות, עוד כשרויות ועוד חותמות שהוצאו מהכשרם.
הדתי שיודע לשאול מהרהר בקול רם, אם לא כך בדיוק קמה והתגבהה חומת איסור הקטניות לאשכנזים: תחילה הקטניות, ואחר-כך כל מה שדומה לקטניות ואחר כך מה שיוצא מהקטניות ואו-טו-טו כל מה שיש בו יותר משלוש אותיות של קטניות: ארטיק, קרטיב, קרטון וג'קי מקייטן. הנה לנו היום כבר כפיות חד-פעמיות כשרות, אקונומיקה בד"צ, ניילון גלאט, סלולאר פרווה ואוטובוס מהדרין. מישהו סוגר פקק קטן של הקפדה, ומייד באים סוחרי כשרות ומציפים אותנו בגל עכור של הכשרי-סרק גרוטסקיים. עלול הדתי לחשוד שמא וחלילה גם עניין הקטניות זו רק קטנוניות, ואולי קל להקל.
הלכה היא הלכה, וביזנס זה ביזנס. לעיתים צריך להחמיר ולעיתים ראוי להקל. גם למסורת ומנהג אבות יש חשיבות וערך הלכתי. אבל יש "מנהגים" ו"הכשרים" שצריך להרוג אותם כשהם עוד קטנים, לפני שיהפכו ל"מנהג אבות". הכשר על אקונומיקה וכפיות-פלסטיק הוא ממש עבירה על חוק הונאה בכשרות האזרחי ועל איסורי תורה, לא מנהגים, של אונאת דברים, לא תגנוב, ולא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא. כשלעצמי, בפסח הבא אני הולך להנפיק ולהדביק חותמת מיוחדת למוצרי פלסטיק, ניילון, רעל עכברים ורהיטים: "ללא חשש הכשר". שיהיה סוף חג פסח כשר באמת.
